<h1>צידה לדרך מ"ב כ"ב פי"ג</h1>
<h2>דף ק.</h2>
כל דבר שהוא בריה כגון נמלה או עוף וגיד הנשה ואבר מן החי וכיוצא בו וכן חתיכה הראויה להתכבד לפני אורחין אינו בטל לעולם. נתבשל עם ההיתר הכל אסור. אבל הרוטב מותר אם יש בהיתר ששים כנגד הבריה. לפי שהעיקר אינו בטל אבל טעמו בטל ואם מכיר האיסור זורקו והשאר מותר בששים. גיד הנשה אין טעמו אוסר שאין בגידים בנותן טעם אבל שומנו אסור מדבריהם וצריך ששים לבטלו. ירך שנתבשל בגידה אם מכירו זורקו והשאר מותר אם יש ששים משמנו. ואם נמוח ואינו ניכר צריך ששים לבטלו אע"פ שאין בו טעם התורה אסרתו. חתיכה הראויה להתכבד אפילו היא אסורה בהנאה ראויה היא שהרי אם נתבטלה הרי היא מותרת ותהיה ראויה להתכבד אבל הטעם שבה בטל כמו שבארנו בדין בריה. במה דברים אמורים שנקראת ראויה להתכבד כשהיא אסורה מעצמה כגון חתיכת נבלה או בשר בחלב. אבל אם נאסרה מפני שקבלה טעם איסור ולא היה בה ששים לבטלו אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד כיון שלא נאסרה אלא מחמת דבר איסור. יש אומרים שתרנגולת בנוצתה או חתיכה שלא נתבשלה או בהמה שלמה וכיוצא בה אינה נקראת ראויה להתכבד שהרי אין נותנין כיוצא בה לפני האורחין ואין להורות כן שהרי כל דבר שראוי ליחלק וליעשות חתיכה הראויה להתכבד כשנתבשל או התרנגולת כשימרטנה נקראת חתיכה הראויה להתכבד. בד"א שבריה וחתיכה אינה בטלה כשהיא שלמה אבל נתרסקה בשוגג מותר בששים אבל במזיד אסור כמו שבארנו למעלה. אע"פ שנתרסקה חתיכה מהחתיכות אין תולין לאמר שנתרסק האיסור ויהיה הכל מותר. אלא אותה שנתרסקה מותרת והשאר אסורין. אפילו נתרסקו רובו אין תולין שהאיסור נתרסק אלא כל המרוסקות מותרות והשלמות אסורות. כל דבר שיש לו מתירין כגון ביצה שנולדה ביום טוב שראויה לאחר יום טוב אם נתערבה באחרות בין שלמה בין טרפה אינה בטלה אפילו באלף ואפילו ספק אם נולדה ביו"ט או לאו ונתערבה באחרות אסורות ואפילו נתערבה בתבשיל. וי"א שאסורה כשנתערבה במינה אבל נתערבה בשאינו מינה בטלה בששים אם לא כוון לבטלה. אינו נקרא דבר שיש לו מתירין אלא הדבר שיבא ההיתר מאליו כגון ביצה שלמחר תהיה מותרת. אבל דבר שהוא ספק אם יש לו מתירין או אם אין לו מתירין בטל בששים. כיצד ביצת ספק טרפה אע"פ שאפשר להיות כשרה אם תטעון התרנגולת שנית או תחיה י"ב חדש ותהיה מותרת הביצה אינו נקרא זה דבר שיש לו מתירין. כל דבר שטעמו פוגם את תערובתו אינו אוסרו ואע"פ שטעמו משובח מחמת עצמו אלא שפגם תערובתו כגון יין נסך שנפל לתוך גריסין שפגם את הגריסין והוא משובח בפני עצמו אינו אוסר. פגם זה שאמרנו לא שיהיה קץ בו אלא אפילו פגם מועט אינו אוסר בד"א שפוגם מתחלתו ועד סופו אבל השביח ולבסוף פגם או פגם ולבסוף השביח אסור. אבל אם פגם מתחלתו ועד סופו ואפילו דבר אחר מסייעו לפגום מותר. כל קדרה שלא נתבשל בה מעת לעת נותנת טעם לפגם ואינה אוסרת. מה שאמרנו שטעם לפגם מותר דוקא כשרבה ההיתר על האיסור אבל אם רבה האיסור או האיסור כההיתר אינו מותר עד שיפגום מכל וכל או שירבה ההיתר על האיסור. אבל קדירה שאינה בת יומה ואין האיסור בעין אף על פי שבכל הקדרה אנו משערין והאיסור רבה על ההיתר מותר ואפילו בפגם מועט. עכבר שנפל לשכר או לתוך החומץ חשו חז"ל שמא ישביח. לפיכך אם שהו מעת לעת ואפילו צוננים או אם הם רותחין ואפילו לא שהו שם מעת לעת אסורין. ואם יש ששים מהם מותרין כיון שבטל טעמם ואם נחתכו שם צריך לסננם ובטל הטעם בששים ואם נמוחו אסורין. נפל ליין ושמן מותרין שהרי נותן טעם לפגם הוא שאלו צריכין להיות מבוסמין ולא סרוחין. דברים שנפשו של אדם קצה בהם כגון נמלים יתושים וזבובים אפילו נתערבו בתבשיל ונמוחו אם ההיתר רבה עליהם מותרין ואם יכול לסננם יסננם. אמרו חז"ל כבוש שכבשו מעת לעת הרי הוא כמבושל וכל דבר שהוא חם שהיתה תולדתו כן הרי הוא כמבושל. נפל איסור חם לתוך היתר חם או אפילו איסור צונן לתוך היתר חם הכל אסור. שהתחתון גובר עד שמפליט העליון בו ואין צריך לומר אם התחתון החם הוא האיסור. אבל אם העליון חם והתחתון צונן אינו אוסר כלו אפילו העליון החם אסור שהרי התחתון גובר על העליון. ואינו אוסר אלא כדי קליפה וכ"ש אם העליון שהוא חם הוא המותר. במה דברים אמורים (בשלא ערבו) [בשנתערבו] בבישול אבל בצלי כגון איסור חם או אפילו קר שנפל על הצלי שאצל האש אינו אוסרה אלא כדי נטילה שהוא כעובי אצבע. גדי שמן שצלאו בחלבו אסור לאכול ממנו אפילו מריש אודניה כוליה שצלאה בחלבה אינה אסורה אלא כדי קליפה שהקרום מגין עליה. אפילו חתיכת איסור כחושה וחתיכת היתר שמנה וצלאם יחד האיסור מתפשט בחתיכה. מליח שאמרו כרותח אין לחלק בין תחתון לעליון אם האיסור מליח מבליע בהיתר הנופל בו כדי קליפה וכשהאסור תפל הכל מותר. הלכך גבינות שנעשו בדפוסי הכנענים מותרין שהוא כמו איסור תפל והיתר מליח ומותר. וכן מלח שהוא בקערה של בשר מותר ליתן ממנה בחלב. חתיכת איסור אוסרת חברתה בנגיעתה בה. במה דברים אמורים שאסורה מחמת עצמה כגון נבלה ובשר בחלב אבל חתיכה שנאסרה מפני דבר איסור הבלוע בה אינה אוסרת אחרת בנגיעתה ואפילו צלאום ביחד שאין הדבר בלוע יוצא להבליע באחרת אלא על ידי רוטב. במה דברים אמורים כשבלעה איסור שאינו מפעפע אבל איסור מפעפע כגון שומן אוסרת חברתה. מלח הבלוע מדם כגון [מי] מליחת בשר או המלח עצמו (או) שנתנוהו בקדרה או שנתנו בקדרה בשר מליח בלא הדחה צריך ששים כנגד המלח ולא יותר. אחר שנתבטל האיסור ואינו בעין אינו חוזר לאיסורו כגון שנשארה החתיכה שיש בה האסור בקדרה באחרונה לבדה. במה דברים אמורים בשאין האיסור בעין אבל נראה האסור לעין כגון שיש בחתיכה מעט חלב אינו בטל וחוזר לאיסורו. דגים קטנים שנתבשלו ונמצא בהם דג טמא אסורים. ואפילו מכירו וזורקו ויש ששים לבטלו לפי שמערה המים (במים) [חמים] פעמים עם מעט מים הנשארים ישאר הדג טמא עם שלשים ארבעים קטנים ונאסרו וחוזרין המים ונוגעין בכל הדגים ונאסרו כולם. ויש מתירין כי השלשים או ארבעים בטלים ברובן. בשר נבלה שצלאו בתנור עם בשר שחוטה מותר שאין ממשות (ברוק) [בריח]. ויש מחמירין כשנצולו במקום צר. ונכון הוא. פת חמה המונחת על חבית של יין נסך ואפילו סתומה אסורה. אבל צוננת מותרת אפילו החבית פתוחה. חתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה באחרות יבש ביבש ואפילו במינה ונתרסקו שאין מכירה אפילו א' בב' מותרות כלן אפילו כל אחת בפני עצמה. אם בשלו התערובות אחר שנתבטל ברוב אם לא נודע תערובתן קודם שנתבשלו גם הרוטב מותר. ואם אחר שנתבטל ברוב נוסף על האיסור חוזר ונאסר. כל דבר שהוא חשוב אצל בני מקום מהמקומות לפי הזמן ולפי המקום שהוא אינו בטל לעולם ואוסר בכל שהוא כל בני [מעים] בטלים שאינם דברים הראוי להתכבד. מה שאמרנו שדבר חשוב אינו בטל אפילו שפירש אחד מן התערובות אסורות ולא נאמר כי מהרוב פירש ומותר. במה דברים אמורים בשאין האסור ניכר במקומו אבל אם האסור ניכר כגון תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולוקח מאחת מהם ואינו יודע מאיזה מהם לקח אסור אפילו בחתיכה שאינה ראויה להתכבד שכל קבוע הוא כמחצה על מחצה אבל בשר הנמצא לפני החנויות מותר אפילו חתיכה הראויה להתכבד שהרי לא נולד הספק במקום הקביעות. אדם שלקח בשר מן המקולין אפילו חתיכה הראויה להתכבד ואחר כך נמצאת טרפה במקולין ולא נודעו חתיכות הטרפה בין שאר החתיכות ואינו יודע מאיזה מהם לקח כל מה שלקחו קודם שנמצאת הטרפה במקולין מותר שהרי לא נפל הספק אלא לאחר שפירש. אבל אסור ליקח מכאן ואילך. דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו ונאכל אחד מהם או נפל לים בשוגג הכל מותר שאנו תולין שהאיסור היה. במה דברים אמורים שנפל מעצמו או הפיל קודם שנודע התערובות והוא שיאכל הנשארות שתים כאחד שהרי יש שם אחת של היתר וכן לא יאכל אדם אחד כולם שאם אוכלם כלם שמא אכל אחת של איסור. איסור שנפל למקום אחר ואין ידוע לאיזה מקום נפל יש בזה להקל ולהחמיר. כיצד שתי קדרות אחת של בשר שחוטה ואחת של בשר נבלה ולפניהם שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור. אם החתיכה איסור מדבריהם כגון שומנו של גיד ונפלו אלו לתוך אלו מותרין. שאנו תולין לאמר האיסור נפל לתוך האיסור וההיתר לתוך ההיתר. ואפילו אין היתר שבקדרות רבה על האיסור שלפניהם. וכן הדין אם לא היה כאן אלא קדרה אחת של בשר שחוטה ונפל בה אחת מאלו השתי חתיכות ואין ידוע איזו אנו תולין כי של היתר נפלה אפילו אין ההיתר רבה על האיסור. וכן צריך שלא יהיה רבה האיסור על ההיתר שאם הוא רבה על ההיתר אין תולין כל כך להקל. היה האיסור של תורה אין תולין להקל עד שיהיה ההיתר רבה על האיסור כדי שנתבטל רובו מדברי תורה תולין להקל. כיצד שתי קדרות אחת של בשר שחוטה ואחת של נבלה ונפלה חתיכת נבלה לתוך אחת מהם אם ההיתר שבקדרות רבה על קצת הנבלה תולין להקל לפי שדבר תורה מין במינו בטל ברוב אלא שחכמינו ז"ל הצריכו ששים ומאחר שאינו אלא מדבריהם הקילו. היו השתי קדרות ממין אחד והאיסור ממין אחר אין תולין להקל עד שירבה ההיתר ששים על האיסור. מפני שמין בשאינו מינו אינו בטל מן התורה בפחות מששים ויש מקילין כל זמן שאין בו כזית בכדי אכילת פרס. שתי קדרות של היתר ולפניהם שתי חתיכות אחת של איסור ואחת של היתר ונפל אחת לתוך אחת מהם שתיהם אסורות אפילו באיסור מדבריהם (שאפשר) [שאי אפשר] לתלות באחת יותר מחברתה במה דברים אמורים כשאין באחת מהם כדי לבטל האיסור אבל יש באחת מהן כדי לבטל האסור שתיהן מותרות שאני אומר האיסור נפל לתוך אותה שיש בה כדי לבטלו ואין הפרש בין שהשתי קדרות של אדם אחד או של ב' בני אדם. היו שם שתי קדרות של היתר ונפל לתוך אחת מהם איסור וידוע לאיזו נפל וחזר ונפל איסור לתוך אחת מהם ואין ידוע לאיזו נפל אני אומר למקום שהאיסור הראשון נפל שם נפל השני. נפל איסור לתוך אחת מהם ואין ידוע לאיזו נפל ואחר כך נפל איסור לתוך אחת מהם וידוע לאיזו נפל שתיהם אסורות ואין אומרין למקום שנפל שם איסור האחרון נפל גם הראשון. היו שם שתי קדרות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהם ואין ידוע לאיזו נפל ואין באחת כדי לבטל האיסור ויש בשניהם כדי לבטלו שניהם מצטרפין לבטל. ולא עוד אלא אפילו היתה אחת בבית ואחת בעליה מצטרפין. וכן הדין אפילו במאה שכל הנכנס בספק מחמת איסור מצטרף לבטלו. במה דברים אמורים בששניהם משל אדם אחד לפי שכל מה שהוא לאדם עתיד להתערב לפיכך רואין כאילו הוא מעורב אבל אם הם משני בני אדם אין מצטרפין לבטלו. מי שנפל איסור בגורלו. צא תאמר לו. ושמת סכין בלועיך. אם ערבת לרעך. לכן כל מאכל תשיב על כנו. ולא תערב מין בשאינו מינו. אוי לרשע ואוי לשכנו. ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור כל מין נפזר. ולא תהיה מהם מוזר. קח בגדו כי ערב זר.
